מה מונע בעדי להיות בזוגיות שאני רוצה?
תאר לעצמך שבכל פעם שאתה מנקה את הבית אתה מרוקן – שיירי מזון מעופש, אבק, חול, לכלוך, קורי עכביש – אל תוך שקית הזבל, אבל את אותה שקית אינך מרוקן לאשפה אלא קושר אותה אלייך ונושא אותה עמך לכל מקום. כל העת. ובמשך הזמן מצטברות עוד ועוד שקיות כאלה התלויות עלייך קשורות אלייך וצמודות לגופך. 'מרפדות את חייך'.
הן זזות עמך לכל מקום. לכל מצב בחיים. אתה ישן עמן, ער עימן, מתרחץ עימן, מבלה עימן. הן משתרבבות לך מהידיים מהזרועות מהרגליים. מכל מקום.
למה?
כי ככה אתה יודע.
כי ככה התרגלת.
אני יודעת שזה נשמע מגוחך ואולי אפילו מפלצתי. אבל היי, ככה אתה חי. ככה אתה חי... ככה רובנו חיים.
זה היה משל כמובן. אבל משל המעתיק לגמרי את החיים.
בכל פעם שמשהו מחמיץ, פוגע, מעליב, מתקלקל בחיי הרגש שלנו ואנחנו ממשיכים הלאה מבלי לעבור תהליכים המשחררים את זה מאיתנו.
למעשה אנחנו דוחפים את זה "מתחת לשטיח" או שהמוח שלנו עסוק בזה ללא הרף. לועס, חושב מקסקס ומתחשבש בזה.
בצורה כזאת אנחנו למעשה קושרים אלינו עוד ועוד ועוד שקיות אשפה אמוציונאלית הצמודות אלינו וצובעות את ההווה ולכן את העתיד שלנו בהתנסויות זהות או דומות להן.
ברור שחלק גדול מאוד מהזמן, אולי כולו, אינך מודע לכך אבל החיים שלך, מהלכים ותפניות שמתרחשים בדרך, מתנהגים על פי זה.
אקסיומה
מחשבה יוצרת מציאות
ורגשות מאיצים או עוצרים את התממשותה.
מה היא המחשבה המדויקת שיוצרת את המציאות הזוגית הזו? עוד לפני
שאנחנו מביאים בחשבון את 'שקיות הזיכרון/האשפה' הצמודות אלינו?
המחשבה הזו היא:
אני רוצה/משתוקק להיות בזוגיות
מה הרגש המתלווה למחשבה הזו?
כמיהה, תסכול, בדידות, אולי אפילו כעס או קנאה באלה שמצויים בזוגיות.
בואו נפרק את זה ונראה איזה מציאות זה יוצר:
אני רוצה
מה זה אומר?
ברור שאני לא 'רוצה' את מה שיש שכבר ברשותי. כי אם הייתה לי זוגיות לא הייתי צריך לרצות.
כלומר המחשבה המדויקת מאחורי המילים 'אני רוצה' היא:
אין לי, אני זקוק, אני מלא כמיהה.
כלומר:
המחשבה/המילים- 'אני רוצה זוגיות'
היא באופן מעשי המחשבה:
'אין לי זוגיות, אני לבד.'
והיות ומחשבה יוצרת מציאות הרי שהמחשבה:
אין לי זוגיות (שפרושה: אני לבד)
משאירה אותי במצב שאין לי זוגיות (ואני לבד).
ולכן בכל פעם שעובר לי בראש שאני רוצה זוגיות או למה אין לי זוגיות למעשה אני יוצר מציאות שבפועל זוגיות נדחית ממני והלאה.
המילים: אני רוצה זוגיות אינן ממגנטות זוגיות.
בואו נבדוק מה מתרחש ברמה הרגשית- אותה רמה המאיצה היווצרות מחשבה במציאות או עוצרת אותה מלהתממש.
אם אמרנו שהמחשבה היא אני רוצה זוגיות (שלמעשה היא המחשבה: אין לי זוגיות) הרי שהרגש המלווה אותה הוא כמיהה (במקרה הטוב) כמיהה זה רגש של חוסר עמוק, תסכול ולפחות מעט חוסר אונים.
אז אם רגש מאיץ או עוצר מה שהרגש כאן עושה הוא: דחייה והדיפה מעלי של כל נושא הזוגיות.
ואיך מגיעות לידי ביטוי שקיות הזבל הקשורות אלינו?
לכל מפגש אנחנו נושאים עת העבר שלנו ומביאים אותו לכל סיטואציה חדשה לכל אפשרות לקשר חדש.
בכנות, האם קרה לך שהגעת לבליינד דייט ותוך מספר דקות חשת רתיעה? למרות שאותו אדם הקרין החביבות, נראה מצוין ואפילו דיבר מעניין?
יש יותר מסיכוי סביר שהרתיעה שחשת קשורה למעין חוש שישי שכולנו מבורכים בו חוש ש'הריח' את השקיות הכרוכות וצמודות לאותו אדם ונס על נפשו. כמה פעמים הגעתם לפגישה מלאי תקווה נראתם טוב, הקרנתם קסם הבעתם התעניינות במי שמולכם והפגישה הסתיימה להפתעתכם בכלום, למרות שהחוש שלכם אמר שיהיה לזה המשך...
הסיבה היא שמשהו באדם שמולכם הרגיש את שקיות 'האשפה' שלכם למרות כל הטוב שהקרנתם.
אגב, כששקיות האשפה דומות – מתקיים לעיתים קשר – וכאן נכנסות בעיות זוגיות או בעיות קורבן-מקרבן.
מה הן שקיות האשפה הללו?
כל העבר שלך שקשור למערכות יחסים זוגיות שאתה נושא עמך – וזה הולך אחורה עד לילדות שלך ולמערכת היחסים עם ההורים ובין ההורים לבין עצמם.
אתה לא באמת יכול להתנתק רגשית ותת הכרתית מהחיים שחיית עד היום.
כל התגובות שלך כמעט מבוססות על מה שקרה לך, ומה חשבת על מה שקרה לך.
במודע או שלא במודע, אתה לוקח את העבר על תרגומיו ומסקנותיו ומשליך על ההווה והעתיד. וכל סיטואציה חדשה, כל מערכת יחסים חדשה עוברת תחת הפריזמה של כל אלה. מה הפלא שאתה מתקשה ליצור מערכת יחסים – ומתקשה לשמור עליה כשהיא כבר קיימת? מה הפלא שאתה מתקשה ליצור מערכת יחסים טובה שעובדת שתומכת שמלאה אהבה ושמחה?
כן, יש דרך להיחלץ מ'שקיות האשפה הללו' ממאגר הזיכרונות המיותר לגמרי הממלא אותן (את מוחך) ובאמת ליצור זוגיות נפלאה אמתית ולתמיד.
אפשר למחוק את הצער העצב הכאב התסכול הפחדים
שדרכם אינך בזוגיות במודע או שלא במודע.
על מנת ליצור מערכת יחסים נקייה וחופשית מכל הזיכרונות הללו.
ליצור מערכת יחסים שמחה, אוהבת ולתמיד.
