מחסור בויטמינים ומינראלים אינו תופעה נדירה או יוצאת דופן.

המחשבה שאנו אוכלים היטב הינה רעיון הגיוני בעולם המערבי, המשופע ועשיר במזון,

אך לאמתו של דבר לא ממש מדויק.

החקלאות המודרנית רבת התפוקה מזבלת את האדמה בכימיקלים ומרססת אותה ברעלים, שני אלמנטים שבעדינות, נאמר, שאינם מזינים אותה באמת.

האדמה הדלה, עשירה בזיבול כימיקלי-רעלי.

הירקות והפירות תְפוּחֵי ומיופייפי ההינדוס הגנטי ומלאי הריסוס, אינם מועילים לנו מספיק מבחינה תזונתית.

הידעתם שבחקלאות קונבנציונאלית נוהגים להוסיף הורמון גדילה לפירות ולירקות על מנת שיצמחו מהר יותר ויפה יותר?

התבגרות מינית מוקדמת מאוד בקרב ילדים שכיחה בעשרים השנה האחרונות. יש מדענים הטוענים כי הילדים מקבלים דרך המזון את הורמון הגדילה והוא זה הגורם להם לצמיחה מוקדמת ולהתבגרות מינית בטרם עת.

המזון, הדל בויטמינים בגלל האדמה הדלה, ההינדוס הגנטי והריסוס הרעלי – מחייבים אותנו לאכול כמויות אדירות של מזון על מנת להיות מוזנים כראוי. (וכמובן לעסוק בניקוי רעלים יומיומי...) 

אם לפני שבעים שנה היינו מקבלים את כל כמות ויטמין סי שאנו זקוקים לו משניים- שלושה תפוזים, כיום נקבל אותה כמות בערך מארגז תפוזים.

בנוסף, הויטמינים המסיסים במים נפלטים כל יום מן הגוף דרך הזעה ומתן שתן, כך שמידי יום עלינו לספקם מחדש לגוף. הויטמינים היחידים שמצטברים הם אלו המסיסים בשמן: A,D,E,K. את כל שאר הויטמינים| עלינו לספק מחדש מדי יום, כך שלא צריך להתאמץ על מנת שיהיה מחסור בויטמינים.

הבה ונראה כיצד מחסור בויטמינים או מינראלים עלול להשפיע על מצבים רגשיים. להלן דוגמה למחסור:

חוסר בויטמינים ובמינרלים עלול להוביל למצבים הבאים:

אומגה 3

במחקר שנערך על-ידי המחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים האוניברסיטאי הסיני שבטייוואן התגלה קשר בין חוסר חומצת שומן חיונית, אומגה 3, בתאי הדם ובתזונה דלה באומגה 3, לבין מצבי דפרסיה פסיכיאטרית.

ההמלצה: לעבור בדיקת מעבדה לגבי מצב הויטמינים לפחות אחת לחצי שנה.

             מומלץ ליטול מידי יום ויטמין C ו - B קומפלקס, ויטמין D במידת הצורך (קיים חוסר כמעט אצל כל האוכלוסייה), ובנוסף B 12                  במידת הצורך, אומגה 3 ממקור צמחי  או של חברת NEWAYS  (גידול סלמון פרטי במי  מעיינות הנקי ממתכות רעילות).

             מקור צמחי לאומגה 3 - זרעי פישתן טחונים טרי או זרעים / שמן  צ'ייה.

היפוגליקמיה – סוכר נמוך בדם

  היפוגליקמיה או סוכר נמוך בדם נפוץ הרבה יותר מכפי שנוטים לשער. תכופות סוכר נמוך נגרם  בילדות כתוצאה מאכילה

  עתירת פחמימות המתקיימת דרך חטיפים, ממתקים עתירי סוכר, בצקים וכדומה.

  בדורות האחרונים הולעטו ילדים משחר ינקותם בחטיפים ובדברי מתיקה על בסיס יומיומי, מה שעלול לגרום נזק מנטאלי

  ובעיות רגשיות / נפשיות אחרות, כגון:

       סימפטומים נפשיים של היפוגליקמיה:

•  תחושת טרדה- מדאגה מתמדת ועד פאניקה.

• עצבנות.

• רגזנות.

• אגרסיה – התפרצויות זעם ללא סיבה.

• חוסר מנוחה.

• התנהגות אובססיבית -  קומפולסיבית. פוביות.

• שכחנות. פיזור נפש.

• טשטוש. חוסר ריכוז. תחושת ערפול, מעופפות.

• דיכאון – מאופיין במועקה פיזית בבית החזה.

• התנהגות בלתי חברתית.

• התקפי בכי ללא סיבה.

• סיוטי לילה והתעוררות עם זיעה קרה.

• הפרעות קשב

• בעיות של ריכוז והתמקדות.

• עייפות/תשישות עם רצון להירדם תוך מספר דקות עד  שעה, מרגע אכילת פחמימות (SUGAR COMA)

• חוסר מנוחה

• ​היפראקטיביות (ארעית: זמנים מסוימים במשך היום)

                        תהליך ההיפוגליקמיה

1. אכילה או שתייה של מזון עתיר פחמימות/סוכרים.

2. הגוף משחרר אינסולין על מנת להחדיר את הסוכר לתאים – אך כמות האינסולין המרובה מסלקת את מרבית הסוכר מהדם והאדם נשאר עם סוכר נמוך מידי בדם  ונכנס לתחושת דחיפות (אמרג'נסי) – סימפטומים אפשריים: ערפול, חולשה, טשטוש,  מועקה, רעב, השתוקקות למתוק.

3. הגוף מגיב למצב הדחיפות על-ידי שפיכת 'מפל' אדרנלין אל תוך המערכת. כתוצאה מכך צצים סימפטומים נוספים: מתח, דפיקות לב מואצות, רגזנות, רעב. צורך דחוף 'לשאוב' מזון פנימה.

כתוצאה מכך האדם ממהר לאכול סוכרים/פחמימות נוספים ורכבת ההרים ההורמונאלית הזאת עולה ויורדת ללא הרף.

כתוצאה מחברת השפע המערבית – רובנו חווים ברמה זו או אחרת מצבים היפוגליקמיים. הסובלים העיקריים הם ילדים הגדלים על חטיפים ועל ג'אנק פוד.

מרביתם סובלים ממצבי היפוגליקמיה המתבטאים הן בהתנהגות רגזנית פרועה ועד אלימות וחוסר שליטה. 

הפרעות לימוד הן פועל יוצא של כל זה.

מאחר ומצבי נפילת סוכר גורמים להפרעות קשב וריכוז, קיימים קשיי התמקדות ואפילו היפראקטיביות.

הדרך לזיהוי ראשוני של הבעיה: צורך עז לאכול משהו מתוק בסוף הארוחה, גם אם האדם מלא, או צורך לאכול הרבה לחם עם האוכל והעדפת לחם ומאכלי בצק על פני מזון אחר.

​חשוב לדעת: המערכת מגיבה לממתיק המלאכותי - אספרטיים (סוויט אנד לאו זהב, ספנדה) כאל סוכר. כל שימוש בממתיק הזה  כולל במשקה חם בעוגיות ועוגות דיאבטיות, והן במשקאות קלים - עלול לגרום לכל  התופעות הנ"ל.

המלצות לתזונה מאוזנת

קווקר

 עתיר ויטמינים. מרגיע ומאזן את מערכת העצבים הרגשית והפיזית. דייסת קווקר (עדיף על בסיס מים או חלב שקדים או חלב שיבולת שועל), גרנולה, עוגיות קווקר.

טחינה גולמית

עתירת סידן הנספג בגוף כמעט במלואו ותורמת הן לרוגע נפשי והן לבניית עצמות ושמירתן.

טחינה גולמית + דבש או סוכר פירות= חלווה. ממתק מספק בריא וטעים מאוד.

שתי ביצים ליום - לצמחונים

הביצים מספקות את כל חומצות האמינו שהגוף נזקק לבנייתו ושאינו מסוגל לייצרן בעצמו. עדיף לאכול ביצה רכה, חביתת עין או ביצה עלומה, אז החומר המתחלב שבחלמון עדיין במלוא פעילותו ומונע יצירת כולסטרול בגוף.

קמח מלא ומוצריו

פסטה, לחם, לחמניות, אטריות ופיתות – מקמח מלא.

קמח לבן ומוצריו – לא רק שהם ריקים ונטולי ויטמינים כמעט, אלא שלשם עיכולם הם גונבים ויטמיני B מהגוף המדולדל וגורמים

לחוסר נוסף!

                התוצאה: מתח נפשי, חוסר ריכוז וכדומה. ראו בטבלת החסרים.

חלב, יוגורט,

גבינות עיזים וכבשים מתאימות לגוף האדם יותר ממוצרי פרה.

מוצרי פרה מכילים, בין השאר, סוכר לקטוז שעם הגיל האנזים המעכל אותו הולך ונעלם, דבר הגורם לבעיות עיכול כמו גזים, נפיחויות וחוסר נוחות.

בנוסף, חלב הפרה עתיר בסידן שנועד להצמיח את עצמותיו העבות של בעל חיים שמשקלו ינוע בין 400  ל 700 ק"ג. לא ממש דומה לצרכיו של יצור אנוש. עם כל לגימת חלב פרה או מנת גבינה אנו מגיחים פנימה מנה גדושה של סידן שהגוף כלל אינו מעכל, אך

לעומת זאת המוח המודע לעודפי סידן בלתי סבירים או מתאימים ומודיע לגוף להיפטר מהסידן. בעקבות חישוב מהיר הוא מגיע

למסקנה שכמות הסידן הגבוהה ביותר בגוף נמצאת בעצמות, ולכן הגיוני ביותר להיפתר מהסידן שנמצא שם. וכך הוא עושה. כן,

מוצרי חלב פרה מסייעים מאוד לאוסטיאופורוזיס.

חלב עיזים הדל בלקטוז ומיועד לבעל חיים שמשקלו דומה יותר למשקל אדם ממשקלן של פרות אינו עתיר סידן בלתי יעיל ואינו מזיק כחלב פרה. אם חייבים מוצרי חלב הרי שעדיף  גבינות מחלב עיזים או מכבשים.

פרט לחלב עיזים קיימים תחליפי חלב נפלאים כמו חלב אורז, חלב שיבולת שועל, חלב קינואה וחלב שקדים.

כולם נפלאים לבישול דייסות ולאכילה עם דגני בוקר מלאים, גרנולה, קינואה תפוחה וכדומה.

כמה שפחות מזון מעובד

ככל שהמזון שאנו קונים קרוב יותר למצבו הטבעי ואינו מעורבב עם חומרים נוספים, כך הוא יעיל יותר לבריאותנו ומזיק פחות.

להרבות באכילת ירקות ופירות.

עדיף אורגניים ככל שניתן.

         קטניות 

קטניות הן מזון מצוין המשלב פחמימות וחלבונים. עדיף להנביט אותן קודם לכן. קטניות מונבטות עתירות חלבונים ועשירות בויטמינים, לפעמים פי שניים ושלושה, ובאנזימי עיכול.

חלקם מהמונבטים אף מסייעים בריפוי מחלות קשות. נמצא שבנבטים קיימים מרכיבים פעילים אשר מגוננים מפני התפתחות גידולים ממאירים.

תוספים מיותרים

מה שעלול לפגוע בבריאותנו הפיזית והנפשית  איננו רק מה שאין אנו מספקים לגופנו.

חומרים שאנו כן מכניסים לגופנו דרך חלק מהמזון – פוגעים גם פוגעים בנו!

הכוונה לתוספים שונים שחברות המזון מכניסות למזון מוכן ולמזון שעבר עיבוד. תוספים שמטרתם לשפר את צבעו, מרקמו, ריחו וטעמו.

תוספים אלה עלולים לגרום לנזקים כבדים.

הם גורמים לבעיות של מערכת הנשימה, למגרנות, לבעיות של מערכת העיכול, לאלרגיות ועד לבעיות של היפראקטיביות והפרעות

קשב וריכוז.

באלו תוספים מדובר?

• תוספים המשפרים או משנים את צבע המזון – דהיינו צבעי מאכל.

• תוספים המשמרים את המזון, על מנת שיהיו לו חיי מדף ארוכים.

• תוספים המשפרים את ריחו וטעמו.

• תוספים גורמי לחות – כדי למנוע את התייבשותו – למשל עוגות מדף.

• מונעי הקצפה – למראה אסתטי.

• מונעי הדבקה.

• מלבינים מכל הסוגים.

• הזרקות מים – מלאות חומרים של צבע לייפוי הבשר וחומרי שימור לבל יירקב.

כל אלה מתווספים לכל סוגי המזון המוכן, כמו:

חטיפים, ממתקים, מזון מבושל הקנוי במרכולים, בשר קפוא, נקניקים ונקניקיות, המבורגרים, פסטרמות, סלטים מוכנים מכל הסוגים

ועוד ועוד.

     לדוגמה:

• צבע מאכל צהוב – המסומן על מוצרים כ- 102 E ושמו טרטרזין – זפת הפחם (עשוי מנפט). במחקר מעמיק ומקיף שנערך באוסטרליה נמצא שיש לו קשר מובהק להיפראקטיביות ולהפרעות קשב וריכוז אצל ילדים.                                                                 

החומר נמצא במוצרים כמו:

שקדי מרק, דגני בוקר, אטריות, פסטה מכל הסוגים, מרקים, מסטיקים, מעדני חלב, משקאות תוססים, גלידות, שלגונים

ורטבים מסוימים.

החומר חשוד כעלול לגרום לבעיות בריאות שחלקן קשות מאוד.           

           החשודים כמעצימים היפראקטיביות ובעיות קשב וריכוז הם:

                                       122 E-  124-E  127 E-  129 E- 132 E -133E - .

ובל נשכח כמובן את הריסוס הכימיקלי הרעלי, המשופע על הירקות והפירות שאנו אוכלים  וממלא גם את הבשר, העוף והביצים דרך תזונת  הבקר והעופות.

פלואור – במים ובמשחות השיניים

הפלואוריד המצוי במשחות ובג'ל לשיניים הינו לרוב נתרן פלואוריד שהינו פסולת לוואי מתעשיית האלומיניום. הפלואוריד המוסף למי השתייה הינו חומצה הידרו פלואורוסילית או סיליקו פלואורית, המהווים פסולת לוואי בתעשיות הזכוכית והדשנים הכימיים.

 החוקרת דוריס ג'ונס מעידה כי קיימים כיום מחקרים המוכיחים כי הפלואוריד עלול להזיק כמעט לכל איבר בגוף האדם וכי הוא אחראי באופן חלקי על בעיות כ- היפראקטיביות, בעיות קשב וריכוז, מצבי רוח ובעיות התנהגות שונות ולמחלות  כ- פיברומיאלגיה, סינדרום התשישות הכרונית, בעיות לב, לחץ דם נמוך, סוגי סרטן שונים, גורם להפלות ולמומים מולדים על-ידי פגיעה בעובר.

הפלואור גם מפריע לבניית עצמות בעיקר בתקופת הגדילה וההתפתחות אצל  ילדים.

הוא רעיל יותר מעופרת ומעט פחות מזיק מזרניך. משמש מרכיב בחומרים לקטילת מזיקים מכרסמים ופיטריות, ומהווה מרכיב בתרופות מאלחשות ומרדימות.

החוקר גון ל. וולבדבוט מצא כי מלבד היותו של הפלואור מזיק לשיניים ולעצמות, הוא גם פוגע בכל הרקמות הרכות בגוף. במחקר

שערך גילה כי יון  הפלואורין הקטן בעל המטען החשמלי הגבוה יכול לחדור לכל תא בגוף ולהתחבר ליונים אחרים. נמצא שהוא

מפריע למטבוליזם הסידן והזרחן, כמו גם לתפקוד יותרת בלוטת התריס.

המאפיין הרעלת פלואור: בדרך-כלל תשישות קשה. העייפות נגרמת כתוצאה מפגיעה בהורמוני בלוטת התריס, שכן בנוכחות הפלואורין מסולק היוד, אותו יוד לו זקוקה הבלוטה על מנת לתפקד.

ב1950, חמש שנים לאחר החדרת פלואור למי השתייה בגרנד רפידס שבארצות הברית, כמעט הוכפלו מקרי התמותה במקום

ממחלות לב ואילו מקרי התמותה מסכרת, מסרטן ומטרשת העורקים עלו במידה ניכרת מכל מקום אחר בארצות הברית.

החוקר היפני טקה מורי מצא כי יש קשר ישיר בין מחלות לב לבין רעלת פלואוריד בשיניהם של ילדים ששתו מים מופלרים.

הפלואור משפיע לרעה על המוח ועל מערכת העצבים המרכזית וגורם לבעיות נוירולוגיות כמו: סחרחורת, עוויתות גפיים, כאבי ראש, הפרעות ראיה, נזק לרקמות לחוט השדרה ועוד.

נתונים סטטיסטיים מורים כי תמותת ילדים מתת תזונה בעיר קוריקו בצ'ילה גבוהה ב- 104% מתמותת ילדים מאותה בעיה באזורים

אחרים בצ'ילה. מימיה של קוריקו מופלרים מאז 1953.

בישראל פורסם בחדשות בשנת 2006 שמחקר הוכיח כי פלואור גורם לילדים לסרטן העצמות.

ישראל הינה המדינה האחרונה בעולם, מלבד אירלנד, שבה הרשויות עדיין מוסיפות פלואור למי השתייה! בכל העולם הדבר נאסר מזמן.

מה לעשות?

לשתות ולבשל אך ורק במים מינראלים – עדיף כאלה שאינם תוצרת הארץ. בשהותי ב-2006 בקיבוץ גונן התלוננו חברי הקיבוץ בפני

על שהם נאלצים לאחרונה להוסיף פלואור למי השתייה הנפלאים שלהם, משום שהרשויות התנו בזאת את רשותם שהקיבוץ ישווק

את המים ברחבי הארץ. כך שלא בטוח שלא כל המים המינראלים תוצרת הארץ הינם נטולי תוספת פלואור.

על משחות שיניים

כאילו לא מספיק שאנחנו מקבלים אותו במים המופלרים בישראל, אנחנו מקבלים אותו גם במשחות השיניים והפלואור נספג הן דרך ריריות הפה והן בבליעה בלתי מכוונת.

בכלל, משחות השיניים הרגילות מלאות 'חומרים נפלאים התורמים לבריאות' המין האנושי, במידה כזו שהן מעלות את הסיכון לסרטן הפה.

סרטן הפה הינו אחת המחלות האכזריות ביותר שקיימות. לרוב זה סרטן מסוג קרצינומה, השולח גרורות לכל הגוף דרך מחזור הלימפה. לכן גילוי מוקדם של רופא שיניים יכול להציל חיים!

המרכיבים החשודים כמסרטנים הם:

סודיום לאורל  סולפט– SLS

סולפט שהוא דטרגנט חזק ומזיק הנמצא בעולם בשימוש במוסכים לניקוי כתמי שמן, מרצפות וניקוי גריז ממנועים.

יתרונו: זול.

השפעתו על תאי האפיטל המצפים את חלל הפה הרסנית. הוא פוגע בחלבונים בקרום התא, מקלף את תאי האפיטל וגורם לאפטות. השפעתו ההרסנית על תאי התא מגבירה את חדירות התא ומאפשרת חדירת חומרים כימיים רעליים עד כדי שינוי סרטני.

סודיום סכרין

משנת 1977 ועד 2000 הוגדר סודיום סכרין ברשות הפדראלית להגנה מסרטן כחומר מסרטן. הוא הוחזר לשימוש בגלל לחץ של הקונגרס האמריקאי, שייצג לכאורה את רצון העם, לאחר שנמצא כי האספרטיים מזיק לכאורה אפילו יותר.

במחקרים שנערכו על בעלי חיים נמצא כי הסכרין גרם לסרטן שלפוחית השתן, אך לא הוכח שגם אצל בני אדם. קיים חשש נוסף,

שלא אומת, כי הסכרין גורם לסרטן שחלות ורחם אצל נשים.

חומרים מזיקים נוספים במשחות שיניים:

חומצה בנזואית -שמו האמיתי של האספירין.

פרופילן גליקול - חומר מלחלח הרעיל בכמויות גדולות.

משחות שיניים טובות

לא כל משחת שיניים המצוינת כטבעית היא אומנם כזו. רצוי לקרוא את המרכיבים ולוודא שאינה מכילה אף אחד מהחומרים שהוזכרו לעיל, או כל חומר שכתוב עליו אלומיניום. קיימות בשוק מספר משחות שיניים טבעיות לחלוטין ונטולות חומרים מזיקים. חלקן

הומיאופתיות, של ולדה למשל, (אם כי לא כולן). אני עצמי אוהבת מאוד את משחת השיניים של חברת NEWAYS המומלצת על-ידי האגודה הבינלאומית למניעת סרטן.

יתרונה העצום הנוסף הוא ששימוש קבוע במשחה מבטל בדרך-כלל את הצורך להגיע לשיננית.

מי הפה של אותה חברה הם הטובים ביותר שנתקלתי בהם. היכולת ההיגיינית שלהם כה רחבה, עד שניתן להשתמש בהם גם כדאודורנט וכספריי לעור מוכה אקנה.

סויה? 

היו זהירים עם מזון זה !

חשוב לדעת כי כבר לפני למעלה מחמש עשרה שנה הוצאה בארצות הברית הסויה כתחליפי חלב לתינוקות אל מחוץ לחוק.

הסיבה לכך היא שמנה אחת של אבקת תחליף חלב לתינוק שווה לכ – 5-6 גלולות נגד הריון. (סויה הינה פיטואסטרוגן.

משתמשים בה תכופות נגד תופעות גיל המעבר בהיותה אסטרוגן צמחי).

במאה גרם סויה יש גרם אחד של איזולפבונים, שמקבילים ל- 100 מיקרוגרם של אסטרוגן. מאה מיקרוגרם של אסטרוגן מקבילים

לכמות של גלולה אחת למניעת הריון!

ילדות שהוזנו מינקותן בסויה כתחליפי חלב ולאחר מכן כתזונה נפוצה 'נהנו' מהתבגרות הורמונאלית מואצת, שכללה הנצת שדיים ושיער ערווה בגיל 6-7 והופעת מחזור חודשי בגילאי 8-9.

בנים שהוזנו כך נטו לסבול מבעיות אין אונות כבוגרים, ולפעמים מזהות מינית מעורפלת.

הנשים היפניות ידועות ככאלה שאינן סובלות מגלי חום והן אוכלות מינקותן טופו מידי יום. (אולי אני טועה, אבל האם מישהו נתן את

דעתו על כך שהגברים היפנים נהנים בסופו של יום עבודה מחברתן של מארחות, שהדבר הכי סקסי שמתרחש בחברתן זה

שירת קריוקי משותפת...? סתם. צוחקת.)

לעיתים אכילת סויה על בסיס קבוע גורמת לכך שהגוף ממעט או מפסיק לגמרי לייצר אסטרוגן, משום שהוא מקבל אותו מבחוץ.

קיימים מחקרים המקשרים זאת עם מצבי שיטיון אצל גברים ביחס של כמעט 2.5 יותר לשאר האוכלוסייה, שאינה אוכלת מוצרים אלו.

כשאנו מדברים על סויה אנו מתכוונים לתחליפי בשר מכל הסוגים: טופו, חלב סויה ואבקת תחליף חלב לתינוקות. ברוטב סויה

ובשמן סויה אין איזופלבנואידים שהם פיטואסטרוגן, כך שהם בטוחים לשימוש.

הסויה אינה פוגעת רק באיזון ההורמונאלי, אלא גם בבלוטת התריס.

סטטיסטית נמצא כי סרטן בלוטת התריס מופיע בשכיחות גבוהה אצל תושבי אסיה, האוכלים סויה כחלק מהתפריט הקבוע שלהם.

הסויה, יחד עם משפחת המצליבים, ידועים כמעכבים את פעילות בלוטת התריס. אחת התופעות הנפוצות של פגיעה זו הינה דיכאון.

כל האמור לעיל הינו על קצה המזלג באשר להשפעת המזון על מצבים רגשיים ומנטאליים.

מומלץ מאוד להיעזר בנטורופת מקצועי כשרוצים לשפר מצבים רגשיים. קרוב לודאי שהתייעצות שכזו, שבעקבותיה יגיע שינוי

תזונתי יסודי, עשויה להועיל.